בכתבה שפורסמה באתר 'אשקלון נט' מספר יובל סיון על מגמת ההתפטרויות שהולכת וצוברת תאוצה עם כניסתה של שנת 2022.
סיוון, ששימש בעברו כמורה להיסטוריה ומנהל בית ספר במערכת החינוך הישראלית, משמש כיום כמנהל בחברת הייטק. "ההנחה הבסיסית של מנהלים רבים, היא שהשכר או התנאים של ההעסקה הובילו את העובד לעזוב" אומר סיוון ומוסיף "לא רק השכר וההטבות קובעים אם עובד מסוים יישאר או יעזוב".
כמי שחי ונושם תעשייה טכנולוגית, אני רואה את המצב כמשבר לאומי ממשי. המחסור בעובדי הייטק אינו רק בעיה מספרית, אלא איום אסטרטגי על מעמדה של
. מקיימות סטגנאציה של למידה פרונטאלית מבוססת מקצועות חד מיימדיים וכך גם ההכשרה של בוגריה הופכת להיות הכשרה שפחות מתאימה להתמודדות עם עידן התעסוקה של
זכויות המורים הינן דבר חשוב. גם הסכמי השכר שאיש לא חולק לדעתי שראוי שישפרו את מעמדם של המורים. העיצומים הינם בעייתיים אך עלינו לזכור כי
הפוליטיקה היא מקצוע, אומנות של ממש. היינו רוצים לראות בפוליטיקה כמה שיותר מנהיגים, אנשים שבאים עם כוונות טובות ובעיקר אמונה באמת בשליחות שלהם למען הציבור
נושא המסעות של תיכוניסטים לפולין כבר מצוי במחלוקת עשרות שנים. פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית של השפעת השואה על החברה הישראלית כבר כתבה אודות הנושא רבות
כמו קריית גת, באר שבע וערים נוספות בנגב – כמו גם כרמיאל, יוקנעם, אזורי תעשייה בגליל ובצפון בכלל – כך גם הרעיון להפוך את אשקלון
