נושא המסעות של תיכוניסטים לפולין כבר מצוי במחלוקת עשרות שנים. פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית של השפעת השואה על החברה הישראלית כבר כתבה אודות הנושא רבות וכמו כן גם פרופ' אניטא שפירא ועוד רבים ומכובדים. הקורונה אשר אילצה לקרקע את המסעות דווקא הראתה לנו שאין צורך באותה נסיעה שכרוכה בעלות רבה מצידם של ההורים ו/או התלמידים עצמם. נסיעה שלעיתים לא כולם יכולים להרשות לעצמם את השתתפותם בה ונסיעה שלרוב אין לקראתה את ההכנה הראוייה ולאחריה את הסיכום הראוי. דווקא הקורונה והיחסים הסבוכים סביב זיכרון השואה עם ממשלת פולין הביאה ליצירה של מסעות כאן בישראל. ממכון "משואה" בתל יצחק ועד "יד ושם". מגבעת התחמושת ועד מוזיאון "לוחמי הגטאות" בצפון הארץ. ישראל משופעת במכוני זיכרון מעולים לשואה – קהילתיים כמו בית ווהלין בגבעתיים ועד כמובן למוזיאון המוביל בעולם לזיכרון השואה "יד ושם" בירושליים. כמו 'המסע הישראלי' וכמו טיולים שנתיים שמתוכננים היטב גם את המסעות לפולין ראוי לשקול להעביר לישראל ובכך גם לשלב ערכים של הכרת הארץ ונופיה, תרומה לעסקים מקומיים ולא ל'מכונות התיירות" הפולנית סביב הנושא. הנושא נידון רבות בעבר וכעת עם ההפוגה שהייתה במפעל הזה ראוי גם לקרוא תיגר על אותן מסעות שלעיתים גם מביאים עימם התנהגויות בלתי ראויות של התלמידים וקשיים עצומים מצידם של הוריהם וצוותי ההוראה.
יובל סיון: "האוניברסיטאות כמו מערכת החינוך בכלליותה עדיין שמרניות" | דעה
3 בספטמבר 2024
אין תגובות
. מקיימות סטגנאציה של למידה פרונטאלית מבוססת מקצועות חד מיימדיים וכך גם ההכשרה של בוגריה הופכת להיות הכשרה שפחות מתאימה להתמודדות עם עידן התעסוקה של
