יובל סיוון על החיבור שבין טכנולוגיה לחינוך

החיבור בין החברות הפרטיות, במקרה זה חברות טכנולוגיות, לבין החינוך הוא מבורך. כמו כל דבר הוא ברכה בכך שלא מדובר על חיבור לשם חיבור. חיבור לשם "פוטו אופ" בין התלמידים לבין עובדי גוגל במשרדיהם המפוארים, חיבור מהותי שמדבר על שיח, על ליווי הדדי וחיבור ששואל ויוצא מהנחה שלא רק לחברת ההייטק הדשנה והשבעה יש מה לתת כתרומה לתלמידי בתי הספר ולמערכת החינוך אלא גם שואלת "מה לנו יש לקחת מהמורים? מה יש לנו לקחת מהמפגשים שלנו עם התלמידים? אילו שאלות הם התלמידים שואלים שאנחנו צריכים לשאול את העובדים שלנו? מה יש במורים שאנחנו יכולים להכניס למחלקות כוח האדם והטיפוח של העובדים אצלינו?". לצערי ברוב המוחץ לא מדובר בהנחות היסוד הללו – אלא בעוד תוכנית שיווקית שראש ראשות מקומית, מנהלי אגפי חינוך בעיריות מקומיות ומנהלי בתי ספר רוצים להתהדר ולהגיד "הנה, הילדים ביקרו בפייסבוק!" ולכתוב זאת בהתרגשות גדולה משל היה זה מעשה חינוכי מרהיב. הלוואי ויגיע יום שפייסבוק תתהדר ותכתוב "יצאנו אנו לחקור את בית הספר היסודי X בשכונה Y ולראות מה יש שם במורים שמביא את התלמידים (אולי) כן לאהוב את בית הספר שלהם".